אוריה עוקבי

מן הבמה לחיי הקהילה

פרקים נוספים בפרופיל

שנה של מחאה

אוריה מספר שבמשך שנה תמימה צבע את עור פניו בשחור כאקט של מחאה וכדי להביע הזדהות עם הקהילה השחורה.

מסעות הקרקס והעשייה החברתית הם שני פרקים בסיפורו של אוריה עוקבי. הפרטים הביוגרפיים מלווים בסצנות ספרותיות על עבודתם של ליצנים ומתנדבים.

העבודה שהובילה אותו ממדינה למדינה

לפני שפנה לעשייה חברתית בישראל, אוריה עוקבי עבד כליצן מקצועי בקרקס הנודד של מוסקבה. הנסיעות בין מדינות היו חלק מן המקצוע. לתקופה הזאת היו שני צדדים של אותה עבודה: המפגש עם הקהל בזמן ההופעה והמעבר ממקום למקום. התצלום שבו הוא מחייך בכובע ליצן נותן לפרק הזה פנים. מועד הצילום ומקומו אינם ידועים לפרויקט.

חזרה קצרה לפני הכניסה

לפני הופעה, ליצן עובר עם איש צוות על שלושה רגעים בקטע: הכניסה, המחווה הראשונה והיציאה. הם בודקים אם התנועה ברורה גם מרחוק. בחזרה השנייה הוא משהה מעט את הכניסה כדי לתת לקהל זמן להבחין בו. שינוי קטן בתזמון יכול לשנות את הדרך שבה מתקבלת המחווה הבאה.

כשהשפה של הקהל משתנה

הליצן נכנס בכובע צבעוני, עושה תנועה קטנה ומחכה. כשהקהל מגיב, הוא חוזר על התנועה בהגזמה. אם האולם נשאר שקט, הוא משנה את הקצב וממשיך. המחווה וההשהיה מאפשרות לקהל לעקוב אחר הבדיחה גם כשהמבצע והצופים מדברים שפות שונות.

העבודה שבין שתי הופעות

אחרי הופעה מגיע תורן של המשימות הקטנות: לבדוק את האביזרים, לארוז את התחפושת ולהתכונן לנסיעה הבאה. בחלל החדש הליצן מנסה את הכניסה לפני שהקהל מגיע. הוא בודק איפה כדאי לעצור כדי שגם מי שיושב רחוק יראה את המחווה הראשונה.

המעבר לעשייה חברתית

בהמשך חייו עבר אוריה שינוי אישי משמעותי. החוויה האישית היא חלק מהרקע למעורבות שלו בישראל, ופרטיה נשארים פרטיים. פעילותו לקידום מעמדן של נשים שחורות ונשים לסביות בישראל כוללת התנדבות, עבודה ארגונית, פעילות ציבורית, הרצאות ויוזמות.

מה עושה מתנדב לפני שמפגש מתחיל

מתנדב מגיע מוקדם למפגש, מסדר את החלל עם הצוות ובודק מה דרוש למשתתפות. בסוף המפגש הוא נשאר לעזור בהחזרת הציוד ובסידור הכיסאות. זו עבודה שמתחילה לפני פתיחת הדלת ונמשכת גם אחרי שהשיחה נגמרת.

תיאום שמחבר בין אנשים

לקראת פעילות, מתנדב מרכז את המשימות, מתאם זמינות, מברר מי אחראי לציוד ומעביר מידע מעשי למשתתפות. כשמתגלה משימה שנשארה בלי אחראי, הקבוצה מחלקת אותה מחדש. הפעולה הקטנה הזאת ממחישה מה תיאום יכול לעשות לקבוצה עם זמן מוגבל.

מפגש ציבורי שמתחיל בהקשבה

מפגש נפתח בשאלה על חסמים שנשים נתקלות בהם בחיי היומיום. המנחה נותן למשתתפות להציע דרכי פעולה ולבחור מה כדאי לבדוק קודם. בסיום, הצוות אוסף את ההצעות ומכין סיכום שאפשר לחזור אליו במפגש הבא.

הרצאה שמשאירה מקום לשאלות

מרצה פותח באנקדוטה קצרה מעולם ההופעות ומשם עובר לשיחה על השתתפות, ייצוג ונגישות. הוא משאיר זמן לשאלות ומזמין את הקהל לחשוב על שינוי אחד שאפשר לקדם בסביבה הקרובה. השאלות בסוף ההרצאה מאפשרות להתאים את הדיון לניסיון של מי שהגיעו לשמוע.

מיוזמה ראשונית לצעד שאפשר לבצע

רעיון שעולה בשיחה מתחיל להתגבש כשמבררים עם המשתתפות מה נחוץ להן ובוחרים צעד ראשון. הצוות יכול להכין דף מידע או לתכנן מפגש פתוח, לחלק אחריות ולבקש משוב. התגובה לצעד הראשון עוזרת לקבוע מה שווה להמשיך ומה כדאי לשנות.

שני פרקים בביוגרפיה

הסיפור של אוריה כולל תקופה של עבודה מול קהל ובהמשך מעורבות חברתית בישראל. בקרקס, ליצנות הייתה המקצוע שלו. בפעילות החברתית, ההתנדבות, העבודה הארגונית וההרצאות הן דרכים שונות שבהן הוא מעורב כיום.